אין דור שאין בו ליצנין

– לְסֻסָתִי ברכבי־פרעה דמיתיך, רעיתי. נמשלו ישראל לסוסים. סוס המתנער מרבצו תיכף כשבעליו נגש אליו – סוס שבסוסים הוא. סוס שאינו מתנער מרבצו אלא אם־כן בעליו מכה אותו שלש פעמים – סוס ולא סוס הוא. סוס שאינו מתנער מרבצו אפילו כשבעליו מכה אותו מאה פעמים – לאו סוס הוא כלל… אף ישראל כך. אדם מישראל, הַנֵּעור משנתו וקם לסליחות תיכף כְּשֶׁהַשמָּש נגש לחלונו – סוס שבסוסים הוא. אדם מישראל שאינו נעור משנתו ואינו קם לסליחות אלא אם כן השמש מכה על תריסו שלש פעמים – סוס ולא־סוס הוא. אדם מישראל שאינו נעור משנתו ואינו קם לסליחות אפילו כשהשמש מכה על תריסו מאה פעמים – לאו סוס הוא כלל"…