נפלה הברה בעיר, שפרעות מתרגשות לבוא, ובחצות-לילה יצאו ״הגביר״ ובנו לחפור בור בחצר ולגנוז כסף וזהב ואבנים טובות.
עד שהם מזיעים וחופרים נשמע פתאום מאחורי הגדר קולו של מעדר, שפגע באבן. תמהו האב והבן:
הגם שמעון מלמד בחופרים? מה הוא מבקש לגנוז? הקיש ״הגביר״ על הגדר ושאל חרש:
שמעון, בּוֹר שאתה חופר למה לך?
נענה הלה מאחורי הגדר ואמר:
רבי יעקב, יש לך אדם, שממונו חביב עליו מגופו, ויש לך אדם, שאשתו חביבה עליו מגופו…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„נפלה הברה" — פשטה שמועה; „פרעות" — פוגרומים; „גביר" — עשיר הקהילה; „מלמד" — מורה תינוקות ב„חדר", מן העניים שבעיירה; „לגנוז" — להטמין; „מעדר" — כלי חפירה. ערב פרעות מטמין כל אחד את היקר לו מכול. תשובת שמעון בנויה כמאמר חז"ל — „יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו" היא לשון הגמרא בברכות (סא ע"ב) — וההקבלה שלמה: אוצרו של הגביר זהב, ואוצרו של המלמד העני אשתו, ולכן הוא קובר אותה בבור. ובפרק שבין איש לאשתו מהדהד גם הפירוש השני של קבירת האישה — הצלה או הזדמנות.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
