אין דור שאין בו ליצנין

„פרוש" — מי שעוזב את ביתו ואשתו לשנים כדי ללמוד תורה בישיבה רחוקה; „גלה למקום-תורה" — על-פי המשנה באבות „הוי גולה למקום תורה"; „כריסה בין שיניה" — הרה מאוד. אחרי שנתיים של היעדרות, ההיריון בעליל אינו ממנו. הליצן „מנחם" אותו במאמר הגמרא בברכות (לה ע"ב): בזמן שישראל עושים רצונו של מקום — עוסקים בתורה — מלאכתם נעשית על-ידי אחרים. ההבטחה הנשגבת על שכר לומדי-התורה הופכת לרמז גס: גם „מלאכתו" הביתית של הפרוש נעשתה בידי אחר.