אין דור שאין בו ליצנין

„שופרא דשופרא" — ארמית: המשובח שבמשובחים. הגמרא בחגיגה ג ע"ב מונה סימנים שעל פיהם אדם מוחזק שוטה, ואחד מהם — „המקרע את כסותו" (הערה ^*). האב עוטף את הגערה בפסק למדני: מעיל ששירת סב ואב חמש-עשרה שנה נעשה סמרטוט בידי הבן — ובכך ענה הבן, על-פי ההגדרה התלמודית, לדינו של שוטה.