אין דור שאין בו ליצנין

תשר״ק (ישראל זאבין) מביא בדיחה יפה זו כמשל של רבי יעקב קראנץ, המגיד מדובנה ("אלע משלים פון דובנער מגיד", ניו־יורק 1925, כרך ראשון, סי' 89, עמ' 189), וכדרכו אין הוא מביא מראה־מקום לכך. אני איני יודע בספריו של רבי יעקב אלא מאמר אחד שיש בו רק רמז לבדיחה שלפנינו. וזו לשונו: "דע, כי המלות שידבר האדם אל האדם אמרתו במובנם לפי תנועת לשון הברתו והרמת אמרתו. כמו בשיאמר הנער לאביו: ראה להשביעני מרעבוני, לכסות מערומי. הנה אם ישיק שפתיו וינעים בנחת ובקול דממה דקה הנראה ממנו, כי הוא מכוון דבריו לבקש מאביו עין השגחתו עליו. מה שאין כן כשיגביה קולו כמשפט המתרעם, כי הוא מטיח דברים על אביו וכו' וכו'" ("אהל יעקב", פרשה ויגש, על מאמרם: "העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים; מאי קבע? שאינו אומרה בלשון תחנונים" ברכות כח, ב וכט, ב).