אין דור שאין בו ליצנין

משולח של פירמה לגלנטריה בא לעיר ונכנס אצל חנווני להציע לו סחורה. קיבלו החנווני בסבר פנים יפות וביקש לראות דוגמאות. מיד פתח המשולח את מזוודותיו והתחיל מסדר את הדוגמאות על השולחן, והחנווני עומד ובודקן אחת-אחת ושואל על המחירים. נהנה המשולח:

חזקה, אין אדם טורח, אלא אם-כן דעתו לקנות.

ולסוף, לאחר שכלו כל הדוגמאות, פער החנווני את פיו, פיהק פהיקה גדולה ואמר:

דוגמאות יפות!… אבל, אני אין לי צורך…

קם המשולח והחזיר הכל למזוודותיו, חבש כובעו, כיוון רגליו כאדם העומד לתפילה ופתח:

“יתגדל ויתקדש שמיה רבא”!…

נתבלבל החנווני:

שמא משוגע אתה או חסר-דעה?

נענה המשולח ואמר:

חס ושלום! לא משוגע אני ולא חסר-דעה אלא – בשבילי מַתָּ…