אין דור שאין בו ליצנין

„פשטידה של שבת" — הקוגל, ממאכליה המובהקים של השבת היהודית. התאווה מתחפשת לחשבון לאומי: גוי אכל ממאכלנו — אשיב לו ואוכל ממאכלם (האסור). וה„חס ושלום, שלהנאתי אני אוכל" הוא כמובן ההודאה עצמה.