אין דור שאין בו ליצנין

היתה שנה שחונה. כל התפילות והצומות לא הועילו: ארובות השמים לא נפתחו. נכנסו הרב וטובי־העיר לישיבה, נימנו וגמרו:

חטאים גרמו.

למחר יצאו שליחי בית־הדין לבקש, ביקשו ומצאו: איש ואשה במסתרים… תפסו אותם והוליכום אל הרב. ואחריהם המון רב נמשך, והכל מקללים אותם ומיידים בהם אבנים. פתאום הבקיע שמריל שניטקבר את ההמון, פרש ידיו וקרא:

יהודים, אל תעשו עמהם רעה, שמא נצטרך להם…

געש ההמון כּולו:

יצא שמריל מדעתו. למופקרים הללו נצטרך?

היסה שמריל את ההמון ואמר:

יהודים, שמא תהיה, חלילה, השנה הבאה שיכורה, – מי יעמוד לנו לעצור את הגשמים?…