אין דור שאין בו ליצנין

„מעשה זמרי" (במדבר כה): זמרי בן־סלוא הביא מדיינית אל תוך המחנה לעיני משה וכל העדה, ושמו נעשה שם נרדף לפריצות גלויה; „בכשר אתה חושד" — אתה חושד באדם נקי; „מתייחד" — מתבודד עמה ביחידות האסורה. שמריל נתלה בדין אמיתי — אישה פסולה לעדות — ומציע „הוכחה" ניסיונית: שתיכנס שפחת הרב עירומה, ויראו כולם שאינו מתרגש. עצם ההצעה, וה„אד־ר־בה" המתמשך בסופה (אדרבה — להפך, בבקשה!), מרשיעים אותו יותר מעדות אשתו — ובדרך הוא עוד גורר את הרב הנבוך, המודה „בשפה רפה" שגם בביתו שלו יש שפחה.