אין דור שאין בו ליצנין

יסודה של הבדיחה שלפנינו–משל עתיק של איזופוס. פוגי'ה הוסיף לו קצת תבלין וסיפר כך: שועל רעב יצא לבקש טרף, נשא עיניו וראה תרנגול ותרנגולת יושבים בראש אילן. בירך השועל את התרנגול בשלום ואמר לו: "מה לך פה, בראש האילן? לא שמעת את הבשורה הטובה, שבאה לכולנו?– "לא, לא שמעתי,–אמר התרנגול,–השמיעני נא ואדעה."–החזיר השועל: "לשם זה באתי, להודיע לך, למען תדע ותשמח גם אתה. ובכן–כל החיות נתאספו לאסיפה גדולה ושם כרתו ברית־שלום לעולמי־עולמים. מעתה ועד עולם אל תירא חיה ואל תפחד, פן תערים עליה חברתה ותעשה עמה רעה. שלום ואחדות באו לעולם. כל חיה תלך אל אשר יהיה רוחה ללכת, וכמובן גם יחידה בלי לווי תצא. רדו נא גם אתם ממכון שבתכם ויחדיו נחוג יום־חנגנו".– נענה התרנגול ואמר: "אכן זו היא בשורה טובה!"–ובלבו ידע, כי ערום יערים השועל. קם ממקומו, פשט צווארו כמבקש לראות דבר מרחוק, עמד על קצות אצבעותיו ופניו נעשו תמוהים. "מה אתה רואה?"–שאל השועל.–"שני כלבים רצים הנה ופיותיהם פעורים".–"שוד ושבר!–קרא השועל.–הרי אני צריך לנוס בטרם יגיעו הנה", ונשא את רגליו לנוס. "למה תנוס?–שאל התרנגול.– למה תפחד? הן שלום בא לעולם".–"אני מתיירא,–השיב השועל,– שמא אין הכלבים יודעים עדיין כלום" (פוגי'ה "Schwänke und Schnurren", סי' 79, עמ' 74. ועיי־ש ביבליוגראפיה בעמ' 217).