אין דור שאין בו ליצנין

השווה הסיפור העממי, ששמה הבדיחה האשכנזית בפיו של אחד מחכמי־שילדה: "פעם אחת התאווה בן־אחי־סבתו של סבי מאכל־תאווה ואמר לאשתו, שתעשה לו רקיקים. סירבה האשה ואמרה: "עיסת־רקיקים טעונה שומן או חמאה, ובביתי אין לה לא זה ולא זו". עמד הוא על רצונו והשיא לה עצה, שהואיל ואין לה שומן ולא חמאה, תנסה ללוש את העיסה במים. ניסתה האשה ולא עלה בידה: עיסה שנלושה במים אינה נעשית עיסת־רקיקים. כעסה האשה. אמר לה הבעל: לחינם את כועסת. כל דבר טעון ניסיון כמה פעמים, עד שלסוף הוא מצליח, וכשיצליח אוכל רקיקים כל־יום". "Das Volksbuch von den Lalenbürger [Schildbürgerbuch]", Ed. K. Panier לייפציג, רקלאם 6642—6643, עמ' 63, פרק 10).