אין דור שאין בו ליצנין

כך מסופר גם על הכוהן ארלוטו: פעם אחת, בימי הצום, הוזמן הכוהן לסעודה בביתו של אחד מידידיו. ישבו לאכול והוגש מרק־חמץ בקערות גדולות: מים הרבה, שמן מעט וחמץ מעט שבמעט. ניסה הכהן לדלות חמץ מתוך המים, ולא עלה בידו. מיד קם, התיר אבנטו והתחיל מתערטל. אמר לו אחד מן המסובים: "כוהן, למה זה אתה?" — החזיר לו ארלוטו: "מבקש אני לטמוש בקערה. אחרת איני יכול לעלות אפילו חימצה אחת — ואני רעב מאד". (Ed. Wesselski, "Arlotto" כרך ב', עמ' 75, סי' cv).