אין דור שאין בו ליצנין

שני מוכסנים, זקן וצעיר, נזדמנו למקום אחד.

אמר הזקן לצעיר:

מדוע כה פניך רעים? חולה אתה?

השיב הצעיר:

אוי לו למי שפרנסתו מן ״הפּריץ״. אתמול נכנסתי ל״פּריץ״ שלי, ימח שמו, ומצאתיו כועס ורותח: ״השיקצה״ שלו נעלמה, – וחמתו שפך עלי. קרא ל״וייט׳׳ ^* וציווה להלקותני… כל בשרי כואב עלי…

ליגלג הזקן ואמר:

ידידי, איסטניסות זו מהיכן? לא אתה ראשון ולא אתה אחרון…

״פריץ״ כועס ומלקה – מנהגו של עולם כך…

לימים נזדמנו שוב שני המוכסנים למקום אחד. נסתכל הצעיר בחברו הזקן ואמר לו:

פניך מעידים, שדבר רע אירע לך.

השיב הזקן:

הן… אתמול נכנסתי ל׳׳פריץ״ שלי, ימח שמו, ומצאתיו מהבּיל מחמת רתיחה: כל הלילה שיחק בקלפים והפסיד ממון קורח, – וחמתו שפך עלי. קרא ל״וייט״ וציווה להלקותני… אחורי, במחילה צבו כהר…

נענה המוכסן הצעיר ושאל:

ידידי, איה פיך? לא אמרת: ״פריץ״ כועס ומלקה – מנהגו של עולם כך?

החזיר לו הזקן:

שוטה אתה, ידידי. כשאמרתי לא אמרתי אלא על אחוריך שלך, ואילו אני באחורי שלי לקיתי…