בדיחה 1962
אמר יונקר גרמני ליהודי:
חבל על המנהגים הטובים והיפים, שבטלו. לשעבר היה נהוג מנהג טוב ויפה: כשהיו תולים יהודי, היו תולים גם כּלב עמו.
נענה היהודי ואמר:
אשרינו וטוב חלקנו, שאני ואתה לא היינו בדורות ההם…
הבנת את הבדיחה?
ציונים — דרויאנוב
בדיחה זו כבר הובאה בקובץ -Anecdoten "Encyclopedie", שנדפס בליפציג בשנת 1789 (סי' 224, עמ' 168).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 1962, עמ' 309) · תמלול מפעל בן-יהודה
הסבר הבדיחה
מייצר הסבר…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„יונקר" — אציל-קרקעות פרוסי; „אשרינו וטוב חלקנו" — לשון תפילה של הודיה. תליית כלב לצד יהודי נתלה הייתה מנהג-השפלה של ימי-הביניים בגרמניה, ועליו מתגעגע היונקר. היהודי אינו מתווכח — רק מברך על כך ששניהם לא חיו „בדורות ההם": שהרי אילו נתלה הוא, ברור מי היה ממלא לצדו את תפקיד הכלב. דרויאנוב מציין שהבדיחה נדפסה כבר ב-1789, באנציקלופדיית אנקדוטות שיצאה בליפציג.
ההסבר עזר?
רגע — בעצם לא הבנת את הבדיחה לבד?
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓