אין דור שאין בו ליצנין

רבי יעקב המגיד מדובנה נכנס אצל עשיר קמצן לבקש נדבה לפדיון־שבויים. סירב העשיר ולא נתן לו. אמר לו רבי יעקב:

דע לך, שמזומן אתה לחיי עולם־הבא.

תמה העשיר:

רבי, בשביל שאני מסרב ליתן צדקה אני מזומן לחיי עולם־הבא?

החזיר לו רבי יעקב:

אספר לך מעשה שהיה. לפני הרבה שנים מת קמצן אחד, וקודם מותו ציווה, שיקברו כל ממונו עמו. וכשבא לפני בית־דין שלמעלה ושאלוהו, אם קיים מצות צדקה, השיב, שכל ימיו חשש, שמא ייכשל בבני־אדם שאינם מהוגנים ונמצא מאבד ממונו לבטלה. לפיכך הביא כל ממונו עמו, על־מנת לחלקו בעולם־האמת, שאין בו רמאות ורמאים. עיין בית־דין שלמעלה בדינו ופסק: אם יימצאו עוד שניים שעשו כמותו, הדין עמו. בדקו ולא מצאו אלא אחד – את קורח, שגם הוא ממונו נקבר עמו. והיה הדבר תלוי ועומד עד היום. עכשיו אני רואה שאתה עתיד להיות השלישי לחבורה…