היה לו ליהודי גרמני ילד בן עשר ותקנה לא היתה למבטאו היהודי. נמלך האב ושלח את הילד לכפר:
בכפר אין יהודים מצויים, ושם ילמד לדבר כהלכה.
לאחר כמה שבועות הלכה האם לבקר את בנה, ושבה לביתה עצובה. נסתכל בעלה בפניה ואמר לה:
לא הצליח?
נענתה האם ואמרה:
אדרבה, הצליח יותר מדי: כל ילדי הכפר מדברים כמותו…
הנסיך סרגי וולקונסקי, מי שהיה מנהל התיאטראות של המלכות ברוסיה, מספר: היאקוטים לא ידעו לדבר רוסית. נמלך מוראביוב, נציב אמור, וציווה להשכין בכפרם מאה קוזאקים, כדי שהללו ישפיעו עליהם את הדיבור הרוסי. לאחר שנה בא מוראביוב לשם ומצא: כל הקוזאקים מדברים יאקוטית ("Послѣднія Новости" נו' 3239).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 2077, עמ' 344) · תמלול מפעל בן-יהודה
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
בקרב יהודי גרמניה נחשב „המבטא היהודי" — גרמנית בניגון יידי — לסימן היכר מביך ולמכשול בדרך ההשתלבות; מכאן שליחת הילד לכפר נקי מיהודים. התוכנית מצליחה „יותר מדי": במקום שהרוב יבלע את המבטא, המבטא כובש את הרוב. דרויאנוב מציין מקבילה מפי הנסיך סרגי וולקונסקי: הנציב מוראביוב השכין מאה קוזאקים בכפר יאקוטי כדי שילמדו את יושביו רוסית — וכעבור שנה דיברו כל הקוזאקים יאקוטית.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
