אין דור שאין בו ליצנין

ההיגיון עומד על לוח השנה: תשעה באב, יום חורבן שני בתי המקדש, נחשב יום „המוכן לפורענות", שצרות מתגלגלות אליו מאליהן. רוצח „רגיל" היה קובע את הגזירה ליום כזה; המן הפיל את הפור דווקא על יום שנעשה אחר-כך פורים — יום משתה ושמחה — ומכאן שכוונתו האמיתית הייתה לבלבל את שמחתם של ישראל. ה„הוכחה" מעגלית ואנכרוניסטית להפליא: פורים נעשה יום שמחה רק מפני שהמן נכשל, ואף-על-פי-כן בחירת התאריך „מעידה" על זדונו. פלפול במיטבו.