אין דור שאין בו ליצנין

„יי"ש" — יין שרף, משקה חריף. ה„קל-וחומר" משלמה, החכם מכל אדם, נשען על עובדה שלא הייתה ולא נבראה, וכשהחבר תובע מקור, באה התשובה החומקת: „אלא מה, שלמה אכל יי"ש כל יום?" — כאילו כל השאלה היא רק אם שתה או אכל, ועצם היי"ש היומי של שלמה כבר מונח מאליו. שני שתיינים גוזרים לעצמם „הלכה" של כוסית יומית בכליו של בית המדרש.