אין דור שאין בו ליצנין

„שתה בעציצו" — מקור הביטוי בדיני מפתה ואונס שבמשנה כתובות ג, ד–ה: המפתה, אם רצה להוציא — מוציא, ואילו האונס „שותה בעציצו" — חייב לשאת את הנערה ואסור לו לגרשה לעולם, ואפילו היא „חיגרת… סומא… מוכת שחין". הדימוי הופך את משל הנישואין שבמשלי ה, טו — „שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ": במקום מים זכים מבאר, עציץ — כלי חרס פשוט ופגום. במשנה נאמר הביטוי על האונס דווקא, וכאן הוסב על המפתה — אם כלשון נקייה למעשה עצמו, אם כפשוטו: שנשא אותה בסופו של דבר — ובושתו בברית מובנת מאליה. (והשוו בדיחה 3029, שם בא הביטוי במשמעו ההלכתי המדויק.)

„יקום פורקן מן שמיא" — „תקום ישועה מן השמים" — פתיחת תפילה ארמית הנאמרת בשבת בבוקר אחרי קריאת התורה, ו„שמיא" (שמים) נשמע בפי המתפללים כמעט כ„שמעיה". מאחר שהאב, שמעיה, נעלם מבושה מן הברית, מוצא המגיד לתינוק שם שמנציח את ייחוסו מתוך סידור התפילה: הרי נאמר בפירוש „יקום פורקן מן שמעיה" — הילד שבא „מן שמעיה" ייקרא „יקום פורקן". „פורקן" שבתפילה — גאולה וישועה; משמעות פריקת-היצר, העולה מאליה בעברית של ימינו, היא לוואי מאוחר — החידוד המקורי הוא בצליל בלבד.