אין דור שאין בו ליצנין

רבי ישראל סלנטר סירב כל ימיו ליטול שכר רבנות וחי מקצבת נדיב — ומצפונו המחמיר רואה בכך „גזל": הוא אוכל משל אחרים בלי שהרוויח. את האורח הוא מרגיע במושג מהלכות גזלה: „שינוי מעשה" — דין שלפיו חפץ גנוב שנשתנה שינוי גופני (עצים שנעשו כלים, למשל) נקנה לגנב, והמקבל ממנו שוב אינו אוכל גזל. המזון שעל שולחני, אומר רבי ישראל, כבר „נקנה" לי בשינוי — נטחן, נאפה ונתבשל — ולכן לך הכול כשר; רק אני נשארתי, בעיני עצמי, גזלן.