אין דור שאין בו ליצנין

קודם שנתמנה רבי אהרן יילינק מטיף בווינה שימש מטיף בלייפציג. פעם אחת דרש שם על פרק קיג שבתהילים, וכשהגיע עד “להושיבי עם נדיבים, עם נדיבי-עמו” אמר:

נדיבי-עמו שבלייפציג מתרשלים בצורכי בית-הכנסת ולא התקינו “נר-תמיד”.

לא היו ימים מועטים ושניים מן הקהילה אספו כסף והתקינו “נר-תמיד” בבית-הכנסת, וגם שלחו ליילינק חשבון ההוצאות, שעלוּ מאה ושמונים ושניים שקלים. עיין יילינק בחשבון ואמר לאלכסנדר צדרבוים, שהיה אורחו באותה שעה:

טוב ויפה הדבר, ש"נדיבי-עמו" קיימו “נעשה ונשמע”. אף-על-פי-כן אין לבי שלם עמהם.

אמר לו צדרבוים:

מה טעם?

החזיר לו יילינק:

בשביל חסר “יוד” אין לבי שלם עמהם ^*…

(“המליץ” נומר 11 לשנת 1885, עמוד 172)