אין דור שאין בו ליצנין

בדיחה ערבית מספרת: פינד היה פזור־נפש מאוד. ויהי היום ותאמר לו אשתו להביא לה גחלת מכירת שכנתה. יצא מפתח־הבית לעשות את דבר אשתו, ויֵרא, והנה אורחת ישמעאלים יורדת מצרימה, ויימשך פינד אחריהם וירד אתם מצרימה. ויהי כעבור שנה תמימה ויזכור לשוב הביתה. ובבואו אל שער עירו, זכר את הגחלת אשר ביקשה אשתו להביא לה. וימהר וירץ אל בית שכנתו ויקח את הגחלת וירץ אל ביתו, ובהיחפזו ללכת מעדה מעדה רגלו ויפול ארצה, והגחלת אשר בידו נפלה עמו ותתפוצץ לרסיסים. ויקם פינד ויקלל את החיפזון ויאמר: "אך מעשה־שטן הוא החיפזון" (י' מיוחס, "ספר השיחות והבדיחות" סי' 159, "הארץ" גליון 4299; ועי' גם י"י יהודה "משלי ערב" ב', סי' 1728).

• קורא – Rebhuhn. טרינה העצלנית אמרה גם היא להיינִיץ בעלה העצלן: "פעם אחת הזמינו את השבלולית לחתונה. יצאה ללכת והגיעה לשם לעת טבילת הילד. עם פני הבית נתקלה בגדר ואמרה: "מן החיפזון לא תצא טובה". (גרים ב', סי' 164, לפי המהדורה של von der Leyen סי' 150).