שלושה הוזמנו לסעודה בביתו של אחד מגדולי השררה בפאריס: הארכיהגמון של צרפת, הבארון ג’מס רוטשילד והיינריך היינה. וכשעמדו שלושתם להיכנס מאולם האורחים לחדר האוכל, נהג הארכיהגמון מנהג של כבוד ברוטשילד וצידד קצת את עצמו, כאילו הוא מבקש, שרוטשילד ייכנס ראשון. קיבל רוטשילד ועבר את הארכיהגמון – ונכנס ראשון.
נסתכל היינה בפני הארכיהגמון ומעקימת שפתיו ראה, שהוא נעלב. אמר לו היינה:
דומה, שכבוד קדושתו רואה בו ברוטשילד מחוסר דרך־ארץ. ולא היא. הברית הישנה קודמת לברית החדשה…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„ארכיהגמון" — ארכיבישוף, ראש הכנסייה הקתולית בצרפת; „צידד את עצמו" — נטה הצידה לפַנות דרך. בפי הנוצרים היהדות היא „הברית הישנה" והנצרות „הברית החדשה" — והישנה, כידוע, באה לפני החדשה. כשרוטשילד מקבל כפשוטה את מחוות הנימוס של הארכיהגמון ונכנס ראשון, היינה הופך את העלבון לכלל תאולוגי: אין כאן עלבון, רק סדר כרונולוגי נכון — היהדות קודמת לנצרות. הפיוס המנומס הוא בעצם עקיצה כפולה, שמזכירה לארכיהגמון הנעלב שדתו כולה באה בתור השני.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
