אין דור שאין בו ליצנין

„חדל־לך" — הנח לזה, עזוב. היינה, שהכיר את עשירי היהודים בפריז מקרוב, יודע: הרצון להכיר אותם קיים רק אצל מי שעוד לא הכיר אותם. ההיכרות עצמה היא התרופה לתשוקה אליה — ובמשפט אחד נפטר גם המבקש וגם קסמם המדומה של העשירים.