אין דור שאין בו ליצנין

לומר תהילים „על הסדר" — פרק אחר פרק מתחילת הספר; „קופסת-הטבק" — טבק-הרחה, אמצעי מקובל לגירוש שינה. הזקן המנומנם הגיע לפרק מא, ודווקא כשהוא מתעורר ומרים קול נופלים בחלקו פסוקי הפרק שבהם מצוטטים אויבי החולה המייחלים למותו — „מתי ימות ואבד שמו", „ואשר שכב לא יוסיף לקום" — וה„אמן ואמן" (חתימת הפרק, שהיא גם חתימת ספרו הראשון של תהילים) נשמע כאישור נלהב למשאלת המוות. כך נחתמת התפילה לרפואת העשיר בקללה — בקול רם ובכוונה גדולה.