אין דור שאין בו ליצנין

"מעשה שהיה כך היה, ־ כותב המנוח מזא"ה בזכרונותיו: ־ וויסוצקי שלח ל"המליץ" רשימת התמיכה למוסדות של חובבי־ציון... ונתקשה הצנזור, שהיה באותו זמן בפטרבורג, האדון י"ל (=ישראל לנדא. ־א' ד') להדפיס את הרשימה. ותהי עצת מר גברונסקי, חתנו של וויסוצקי ־ ־ ־ ־ לשלוח מתנה להמבקר, למען יקבל שכר בטלה ממלאכתו, כדי שימצא לו פנאי לקרוא את הרשימה בעיון ולהוציאה מתחת ידו בשלום ־ ־ ־ ־ נימנה ונגמר לשלוח לו ארבעים רו"כ, ואת המכתב לי"ל כתבתי בכתב ידי ורק"ז וויסוצקי בא על החתום. עברו שישה שבועות, ואין קול ואין עונה. ופתאום קיבלתי מכתב גלוי מאת המבקר, ובו היו כתובים כדברים האלה: "כשתראה את ר' קלונימוס זאב תזכיר לו את הפסוק: לא אשחית בעבור הארבעים" (יעקב בן־ישעיהו מזא"ה, "זכרונות", כרך ראשון, תל־אביב תרצ"ו, עמ' קלה־קלו). "מעשה שהיה־ זה נדפס תחילה בעיתונות, הביא אותו רבי נחמיה־ שמואל ליבוביץ בקובצו היפה "ספר שעשועים" (סי' 43, עמ' יג) והוסיף הערה משלו: "רעה עלי קמצנותו של וויסוצקי, שלא שלח להצנזור חמישים רובל בשלמות, ואז היה באמת אותו חידוד של המומר עולה יפה: "לא אשחית בעבור החמישים". ואני אומר להיפך: חבל, שווויסוצקי לא היה קמצן ושלח ללנדא ארבעים רובל, ולא עשרים או עשרה רובלים. ראשית, די היה לו לאותו מומר בסכום מועט. ושנית, אילו שלח וויסוצקי עשרים או עשרה רובלים, לא היה לנדא זקוק להשחית את הכתוב, שהרי פסוק "לא אשחית בעבור הארבעים" אין בעולם*, כשם שאין גם פסוק "לא אשחית בעבור החמישים". יש רק "לא אשחית בעבור העשרים" (בראשית יא, לא), ו"לא אשחית בעבור העשרה" (שם, לה).

דרך אגב אעיר: לא רק צנזור מומר זה, אלא גם צנזורים מומרים אחרים התאנו בשעתם לרשימות הנדבות של חובבי־ציון (עיין * אדרבא, לגבי ארבעים נאמר: "לֹא אֶעֱשֶׂה" (בראשית יח, כט). הערך "צנזורה" ב"כתבים לתולדות חבת־ציון"), ועל־פי רוב גם הם לא השחיתו – "בעבור".