אין דור שאין בו ליצנין

„מקובלני" — לשון מסורת: כך קיבלתי מרבותיי. השאלה מנוסחת כקושיה למדנית — הכותל המזרחי, הפונה אל קודש-הקודשים, חשוב מן המערבי, ואיך דווקא הוא לא שרד? — והתשובה, הנשמעת כמסורת עתיקה, היא כולה משחק-מילים: „המזרח" הוא גם הכותל וגם המזרח בכלל, וזה כבר היה „חרב" — שוקע ומתנוון — עוד לפני שנפל הבית. הריקבון הפנימי, רומז החכם, קודם תמיד לחורבן הנראה לעין.