אין דור שאין בו ליצנין

משהגיע היטלר לשלטון, התחילה העלייה הגרמנית לארץ־ישראל. עלו משם הרבה רופאים, הרבה מהנדסים, הרבה עורכי־דין וכדומה מבעלי “הפרופסיות החופשיות”. רובּם קבעו להם דירה בתל־אביב, ומיום ליום גדלה הבנייה בעיר, ועלה שכרם של פועלי־בניין, בפרט של פועלים לגמר בניין, כגון טייחים, צבעים ודומיהם.

יום מימים נכנס שדכן אצל בעל־בית בתל־אביב, ומעניין לעניין שאל אותו:

כמה אתה פוסק נדוניה לבתך?

אמר אבי־הבת:

אלפיים לירה במזומנים אני פוסק לה.

אמר השדכן:

שידוך יפה יש לי בשבילה: רופא צעיר מגרמניה.

עיווה אבי־הבת חוטמו וסירב:

מרובים הרופאים מן החולים.

זעף השדכן:

שמא בנדוניה של שה"י פה"י, של אלפּיים לירה, אתה אומר למצוא לבתך חתן טייח?…