אין דור שאין בו ליצנין

רצה הקדוש-ברוך-הוא לענוֹת יהודי חנווני, הקים עליו רעה בתוך ביתו – את בת-זקוניו. כמה שידוכים נאים שידכו לה, והיא באחת:

אין רצונה אלא דוקטור.

יופיהּ נובל, הבחורים הכרוכים אחריה התחילו נשמטים אחד-אחד, והיא בשלה:

דוקטור!

יום מימים בא האב לביתו ופניו מבהיקות:

נמצא חתן כרצונה.

דוקטור? – שאלה העקשנית.

הן, – השיב האב. – לא דוקטור ממש, אלא מעין דוקטור: חובש. לא קיבלה הבת והשיבה:

אבא, לחינם אתה טורח. או דוקטור, או לא-כלום.

חינן האב קולו ואמר לה:

בתי, שמא ראית מימיך אדם עולה בקפיצה אחת לראשו של סוּלם? הכל נעשה בהדרגה… מתחילה בתולה נישאת לחובש, ואחר-כך לדוקטור…