אין דור שאין בו ליצנין

עולה חדש הלך כל־יום לשיעורי־הערב של עברית בתל־אביב. יום אחד תקפתו עטישה שאינה פוסקת, ושאל את המורה:

מה שמה של מחלה זו בעברית?

אמר לו המורה:

נזלת שמה.

נזלת… נזלת, – חזר העולה החדש על המלה החדשה ששמע. – מלה קשה.

אמר לו המורה:

תהא עירו של ישו סימן בידך: נצרת.

עברו יום־יומיים, – המנוזל לא בא אל השיעורים. וכשחזר ובא, שאל אותו המורה:

למה לא באת אל השיעורים גם תמול, גם שלשום?

התלבט המנוזל בלשונו והחזיר:

היתה לי… היתה לי… איני זוכר – נצרת או בית־לחם…