העמידו חייל יהודי לשמור על תותח, וכשהגיעה שעת חילוף-משמרות נמצא התותח בלי שמירה והחייל ישן בקסרקטין. טפח לו הממונה טפיחה יפה עד כדי שצללו שיניו של הישן וקרא: חמור! למה הינחת מקומך שלא ברשות?
התנער החייל, קם כהלכה לפני הממונה והחזיר:
כבוד מעלתך, לחינם אתה כועס. ניסיתי להזיז את התותח ממקומו ומצאתי, שאין זה לפי כוחו של אדם אחד. נמלכתי בדעתי ואמרתי: הואיל וכך, מה לי לשמור עליו? ממה נפשך: יבוא אדם אחד לגנוב אותו – לא יוכל להסיעו; יבואו רבים לגנוב אותו – מה כוחי, כּוח יחיד, בפני רבים?…°
בשינויים מעטים מספרת כך גם בדיחה של צוענים (קרויס, "ציגיינער־הומאר", עמ' 182; ועי' גם מרקנס, "וואס זיך דאס פאלק ערצאהלט", ג' סי' 129, וקלר "שוואבען" עמ' 289). חייל צועני עמד בפעם הראשונה על המשמר. כמצווה עליו קרא לכל עובר ושב: "עמוד! מי כאן?" – ואיש־איש החזיר לו תשובה, כנהוג: "ידיד טוב !". נמלך הצועני והניח את מקומו, הלך אל מפקדו ואמר לו: "הואיל וכל אלה אשר קראתי להם, אמרו בפירוש, שידידים טובים הם, ואיש מהם לא אמר, כי שונא הוא לנו, מה צורך יש בדבר, כי אעמוד על משמרתי?" (קרויס, שם עמ' 181).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 2720, עמ' 193) · נסרק מן הספר המודפס
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
"ממה נפשך" — נוסחת טיעון תלמודית: כך או כך, מכל צד שתבחן — המסקנה אחת. החייל מפרק את חובת השמירה בפלפול בית-מדרשי מושלם: גנב יחיד לא יצליח להזיז את התותח, וכנגד רבים ממילא אין כוחו של שומר יחיד עומד — ובכן, לשם מה לשמור? ההיגיון הלמדני, שנועד לברר סוגיות, משמש כאן להצדקת שינה במשמרת. דרויאנוב מציין שבשינויים מעטים מסופרת בדיחה דומה גם בהומור הצועני, על זקיף שנטש את עמדתו בנימוק דומה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
