היה יום קיץ.
תלמידיו של מנדיל מלמד הלכו לבתיהם לסעודה של צהריים.
אכל מנדיל סעודתו גם הוא ושכב לנוח. פתאום הקיץ ושמע: כּרוז מכריז על ניצחון של הרוסים, מבשר ואומר:
“שמונה אלפים גרמנים נפלו בידינו”…
גרד מנדיל ראשו בשתי ידיו מחמת צער וגער באשתו:
כמה פעמים אמרתי לך, שלא תתני לי לישון ביום יותר משיתין נישמין. הנה השיאני יצר-הרע לישון שעה שלמה ואבדו לי שמונה אלפים גרמנים…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„שיתין נישמין" — שישים נשימות: שיעור שנת-היום המותרת על-פי הגמרא (סוכה כו ע"ב), שכך נהג דוד המלך. מנדיל שומע „שמונה אלפים גרמנים נפלו בידינו" כאילו נפלו גם בידיו ממש, ומחשב: בשעה שלמה של שינה אסורה החמיץ את הקציר — שמונת אלפים גרמנים „אבדו לו". האדם הקטן, שכל חלקו במלחמה הוא שמיעת כרוזים, מוצא את האשמים: שנתו, יצרו הרע — ואשתו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
