אין דור שאין בו ליצנין

„גיהק על השובע" — גיהק מרוב כרס מלאה, והגיהוק נשא את ריח הצנון שאכל. החבר עוטף את העקיצה בנימוס גמור: שאיפת ה„ניחוח" מלוא החוטם, הנאה מופגנת, ושאלת מומחים על מקור הסחורה — מחמאה שכולה עלבון.