אין דור שאין בו ליצנין

„טבול־ראש" — כשהראש שקוע במים. אפשטיין פותר את חידת הטבע בהיגיון של יומיום: נסה אתה לדבר כשראשך מתחת למים. ובכיתה המעורבת, אחרי שאיבאנוב ווסילייב הרוסים נאלמו, דווקא התלמיד היהודי הוא שעונה — מחמאה שהפולקלור היהודי אוהב לחלוק לעצמו.