אין דור שאין בו ליצנין

„כיחש" — שיקר. השקר גלוי, וכשהאב מצביע על אי־האפשרות — כיצד מגיעות השיניים אל המצח? — הילד אינו נסוג אלא מוסיף פרט „מיישב": עלה על כיסא. בהיגיון של ילד כל קושיה נפתרת בעוד פרט, גם כשהוא אבסורדי מקודמו.