אין דור שאין בו ליצנין

„נזיד־גריסים" — מרק דליל של גריסים, לעומת הדייסה הסמיכה. חשבונו של הרעב מושלם: בארבע־עשרה קערות הנזיד הדליל יש בסך הכול אותם גריסים כמו בשבע קערות דייסה — במעיים הן „מצטמקות" מאליהן לדייסה — וכל המרק שמסביב בא בחינם, כולו רווח. מי שחי מקערת נדבה סופר כמות, לא איכות.