אין דור שאין בו ליצנין

ההוא שאמר למשכיל המפורסם שבעירו: בשביל שמשכיל אתה ובקי בכל שבע החכמות, מה תקנתו של ברזל, שייעשה זהב? נענה לו המשכיל ואמר: אמנם, גם חכמה זו אני יודע. לך לביתך ושים גרוטאות של ברזל לתוך קדירה רותחת, תוסיף סמנים אלו ואלו ולבשל הכל יחד כך וכך זמן – ויהיו הגרוטאות לזהב טהור. שמח הלה, שנתגלה לו רז גדול, ופנה ללכת לביתו. החזירו המשכיל ואמר לו: אבל היזהר והיזהר, שבשעת בּישול לא תהרהר בּדובּים לבנים. הירהור זה פוגם. רקק האיש ואמר: דובּים לבנים? מה לי ולהם? ומיד מיהר לביתו, גירש אשתו מן המטבח, שפת קדירה על הכירה, הטיל לתוכה גרוטאות של ברזל, הוסיף את הסמנים שאמר המשכיל – ובישל ובישל… שעה, שתיים, שלוש בחש בקדירה הרותחת עד ששטפתו זיעה… לסוף הפך את הקדירה על פיה וקרא: ימח שמו של אותו אפיקורס! מימי לא ראיתי דובּים לבנים אפילו בחלום; עכשיו – גם על הכירה הם מרקדים לפני…