קבצן נוסח חדש: שפמו עשוי כהלכה, עניבה יפה לו על חזהו, צילינדר מגוהץ בידו, ולפני עשיר מוקיר אמנות הוא יושב וקובל על גורלו:
כל ימיו שטן כרוך אחריו לשיטנו.
מה מעשיך? – שאל העשיר.
נגן אמן אני, ולכל־מקום שאני בא, מקדימני השטן תחילה.
כלייך מהו? – ביקש העשיר לדעת.
אבוב.
אבוב? יפה בחרת. גם בני בחר לו כלי זה. היום קניתי לו אבוב יקר. שמא תנגן לפני מה שהוא?
נאנח הקבצן והניד ידו כמתייאש:
הנה עיניך הרואות. גם הפעם הקדימני השטן. מה היה בנך חסר, אילו קנית לו את האבוב – מחר?
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„קבצן נוסח חדש” — שנורר מודרני בלבוש אדון: „צילינדר” הוא מגבעת גבוהה מהודרת, „אבוב” — כלי נשיפה. הוא מציג את עוניו כטרגדיה של אמן ש„שטן” — מזל ביש — מקדים אותו לכל מקום. וכשמתבקש סוף-סוף להוכיח את אמנותו, על אבוב שנקנה זה-עתה, אין הוא נשבר: „השטן” שהקדימו הפעם הוא האבוב עצמו, והוא עוד מוכיח את העשיר על שקנה אותו יום אחד מוקדם מדי. התירוץ נשאר שלם — רק המציאות אשמה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
