חנווני קרתני בא לכרך ולקח סחורה מן הסיטוני. בינתיים התחיל היום מחשיך ועמד הקרתני בפינה להתפלל מנחה. עד שׁגמר שמונה-עשרה ננעצה עינו באיצטבה זרועה מטפחות-משי נאות, מהודרות, שופרי דשופרי… כּרע ב"מודים" – ותריסר מטפחות נבלעוּ בכיסו.
למחר בא אל הסיטוני לגמור את החשבונות, נסתכל ב"רשימה" ומצא: תוספת סכום מתחת לשורה האחרונה. תהה ואמר לסיטוני:
תוספת זו על שום מה?
גימגם הסיטוני ואמר:
זוכר אתה?… אתמול לפנות ערב… בשעת מנחה…
זקף הקרתני אצבע כלפי חוטמו של הסיטוני, נענה ואמר:
אוי, גנב אתה!…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„סיטוני" — סוחר סיטונאי; „קרתני" — בן עיירה קטנה; „שופרי דשופרי" — ארמית: המשובח שבמשובח. הקרתני גונב את המטפחות דווקא בכריעת „מודים" — ברכת ההודיה שבתפילת שמונה-עשרה — והסיטוני, שראה הכול, גובה את מחירן בשקט, בשורת „תוספת" בחשבון. ההיפוך חצוף עד גמירא: הגנב, ששילם בעל כורחו על שללו, מטיח בקורבנו „גנב אתה!" — על שהעז לחייב אותו במה שגנב.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
