אין דור שאין בו ליצנין

הבדיחה שלפנינו אינה אלא קטע מתוך שוואנק יפה, אשכנזי־יהודי, שמביא יוהן־פטר בבל (נולד בבאזל 1760).

מבאזל ולהלן במורד הרינוס הפרישו באנייה אחד־עשר איש. היה שם גם יהודי אחד, וכשארכה השעה לנוסעים, אמר אחד מהם ליהודי: ״שמא אתה יודע תרופה לשיעמום? אבותיך הלא ודאי הוצרכו לה במדבר הגדול״. נענה היהודי והציע, שאיש־איש מן החבורה, ואף הוא בכלל, ישאל שאלה תמוהה, וכל מי שלא ידע להשיב כהלכה ישלם קנס פונדיון למי שידע להשיב. הסכימה החבורה. מיד פתח אחד ושאל: ״כמה ביצים מגולגלות אכל גליית הפלשתי אלב ריק?״ איש לא ידע להשיב, ואיש־איש שילם פונדיונו. אמר היהודי: ״ביצה אחת אכל גליית הפלשתי אלב ריק, שהרי כיוון שאכל לזו, לא היה כבר לבו ריק״, – אמר ונטל את הכסף. ראה השני מן החבורה שכך ואמר בלבו: ״אשאל דבר מתוך תורתנו שלנו, ופונדיונו של היהודי לא יימלט מידי״. קם ושאל: ״למה כתב השליח פאולוס את איגרתו השנייה לקורינתים?״ איש לא ידע להשיב, והיהודי השיב ואמר: ״ודאי משום שהוא עצמו לא היה בקורינת; אילו היה שם, לא היה צריך לכתוב״, – ושוב נטל את הכסף. ראה השלישי מן החבורה, שהיהודי בקי בכל חדרי הביבליאה, נמלך ושאל שאלה מהוויות־העולם: ״מי מושך ומושך מלאכתו, ואף־על־ פי־כן הוא גומר אותה בעיתה?״ השיב היהודי: ״החבל השקדן״* – – – בינתיים הגיעה האנייה לכפר, ואחד מן החבורה אמר: ״כפר במלך הוא זה״. קם החמישי מן החבורה ושאל: ״באיזה חודש מחודשי השנה אוכלים המלכים פחות מבשאר חודשי־השנה?״ השיב היהודי: ״בפברואר, שאין בו אלא עשרים ושמונה ימים״. שאל השישי: ״היכי תמצי שני אחים בני אב אחד ואם אחת, ורק אחד מהם דוד הוא לי?״ השיב היהודי: ״השני אביך הוא״. פתאום קפץ דג מתוך המים. קם השביעי מן החבורה ושאל: ״איזה מין דגים עיניו סמוכות זו לזו ביותר?״ השיב היהודי: ״מין הדגים הקטנים ביותר״. שאל השמיני: ״הרוכב בימות־הקיץ מברן עד באזל, מה יעשה וירכב בצל אפילו בשעה שהחמה בגבורתה?״ השיב היהודי: ״במקום שאין צל ירד ויהא מהלך ברגל״. שאל התשיעי: ״הרוכב בימות־החורף מבאזל לברן ואת הכפפות שכח בביתו, מה יעשה ולא תהא ידו מופקרת לקור?״ השיב היהודי: ״יעשנה אגרוף״. שאל העשירי: ״מפני־מה מחליק החבתן לתוך החבית?״ השיב היהודי: ״אילו ניתנו דלתות לחבית, היה נכנס לתוכה בקומה זקופה״. לא נשאר אלא האחד־עשר שבחבורה, קם ושאל: ״כיצד יכולים חמישה אנשים לחלק ביניהם חמש ביצים בתנאי, שאיש־איש מהם יטול ביצה שלימה, ובכל־זאת תישאר ביצה שלימה גם בקערה?״ השיב היהודי: ״החמישי יקח את הקערה יחד עם הביצה שבתוכה״. – עכשיו הגיע תורו של היהודי לשאול. קם ושאל: ״כיצד צולים שני דגים בשלש מחבות בתנאי, שבכל מחבת ייצלה דג שלם?״ איש לא ידע להשיב, ושוב שילם איש־איש פונדיונו. לסוף אמרו לו ליהודי: ״הגידה נא אתה״. הוציא היהודי מכיסו פונדיון אחד ואמר: ״אף אני איני יודע, והרי גם הפונדיון שלי״. (J. P. Hebel, "Erzählungen des Rheinländischen Hausfreundes", [Sammlung "Wiesbade- ner Volksbücher"], וויסבאדן [חשה־ד], עמ׳ 60—64, סי׳ 21).

• שאלתו של הרביעי ותשובתו של היהודי אינן אלא מדרש־מלים, ולא ניתן להיתרגם: "Der Vierte: 'Wer bekommt noch Geld dazu und lässt sich dafür bezahlen, wenn er den Leuten etwas w e i s s macht?' Der Jude sagte: 'D e r B l e i c h e r'".