אין דור שאין בו ליצנין

"קירקס" — קרקס. ״גדולה מטבע ש...״ הוא ניסוח על דרך מטבעות-הלשון של חז״ל (״גדולה מלאכה...״, ״גדולה גמילות חסדים...״), אלא שהסב הקמצן מרומם כאן דווקא את הכסף: המטבע כה חשובה, עד שהלוליינים מוסרים עליה את נפשם. מכאן הוא ממשיך בלשון דיני קניין — "להכניס לרשותי", "להוציא לרשותם" — כאילו דמי-כניסה הם עסקת העברת-בעלות: אם הלוליינים מוכנים למסור את נפשם כדי להכניס מטבע לרשותם, סימן שהמטבע יקרה מכדי להוציאה מן הרשות שכבר קנתה בה שביתה. עצם הסכנה שבמופע נעשית אצלו נימוק שלא לשלם עליו.