שיחה בין אב לבן, שעמד לנסוע מעירו לעיר אחרת.
האב: בני, הרי לפניך מעטפה כתובה אלי ובוּל עמה. כשתגיע, אם ירצה השם, למקומך תשלחנה מיד, וכשאקבלה אדע שבאת בשלום. לכתוב אין אתה צריך כלום. על זמנך אני חס.
הבן: אבא, מוטב שתתן לי את המעטפה בלי בול. כשאגיע, אם ירצה השם, למקומי אשלחנה מיד, וכשיביאוה לך תדע שבאתי בשלום. לקבלה ולשלם קנס אינך צריך. על ממונך אני חס.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
בדואר של אותם ימים מכתב שנשלח בלא בול לא הוחזר לשולח: הוא הגיע ליעדו, והנמען שילם עליו "קנס" — דמי-דואר מוגדלים — או סירב לקבלו. על זה בונה הבן: תישלח המעטפה בלא בול, האב יראה אותה בהגיעה, יבין שהבן בא בשלום — ויסרב לקבלה, וכך לא ישולם דבר, לא בול ולא קנס. שני הצדדים עוטפים את תחרות-החיסכון בלשון של דאגה הדדית: "על זמנך אני חס", "על ממונך אני חס".
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
