אין דור שאין בו ליצנין

רבי יוסף לוֹקש, רבה של דַרַזְ’נְיָה, היה רגיל בפרפרת של ביצים לכבוד סעודה שניה של שבת. פעם אחת, בימות־החורף, קמצה הרבנית ולא הכינה אותה פרפרת לסעודה. אמר לה רבי יוסף:

– רבנית, מה ראית לשנות ממנהגי?

השיבה הרבנית:

– מִשֶׁכָּלו ימות החמה והגיעו ימות החורף, עמדו התרנגלות מלהטיל ביצים ונתיקרו הביצים. עד עכשיו היתה ביצה הולכת בפרוטה; עכשיו היא הולכת בשתי פרוטות.

צהבו פניו של רבי יוסף, תלה עיניו לשמים ואמר:

– ברוך הנותן לתרנגֹלות בינה; בשכר פרוטה אחת אין היא מטילה ביצה, בשכר שתי פרוטות היא מטילה ביצה.

(לרבי יוסף לוקש, רבה של דרז’ניה, מיחסים כמה וכמה דברי שטות ובטלנות. ויש מייחסים אותם הדברים עצמם לרבה של ארהיוב. – דרז’ניה – עירה פודולית, ארהיוב –עירה בסרבית)