שאלו לליצן חריף:
– מפני מה מצוי שבר אצל רבנים? החזיר הליצן:
– בואו ואסביר לכם. התורה אמרה: “כי הַשֹׁחַד יְעַוֵּר”* וחכמים אמרו: “פסיעה גסה נוטלת אחד מת”ק ממאור עיניו של אדם"** , והרי רב שעיניו כהות אין אתה יודע מה גרם לו – מִקַּח שוחד, או פסיעה גסה, שהוא פוסע לבתי כנסיות ולבתי־מדרשות. מה עושה הקדוש ברוך־הוא? נותן לו שבר, כדי שבעל כרחו תהא פסיעתו פסיעה דקה, וידעו הכל, שמחמת שוחד כהו עיניו.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
״שבר״ — בקע (הרניה), חולי שכיח באותם ימים; ת״ק — חמש מאות. הדרשה המדומה נשענת על שני מקורות אמיתיים: התורה קובעת ״כי השוחד יעוור״ (הערה *) — השוחד מסמא את עיני הדיינים; וחז״ל אמרו שפסיעה גסה — צעידה רחבה ונחפזת — נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם (הערה **). נמצא שרב שעיניו כהות יכול לתלות זאת בהליכתו הנמרצת לבית-הכנסת ולבית-המדרש. לכן, ״מסביר״ הליצן, נותן לו הקב״ה שבר, המכריח אותו לפסוע פסיעות קטנות — וכעת נשללה החלופה התמימה, והכול יודעים שעיניו כהו מן השוחד. מבנה למדני מוקפד, מקורות מדויקים — והכול כדי לומר שהרבנים מושחתים ושההשגחה עצמה טורחת לסמן אותם.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
