אין דור שאין בו ליצנין

„קצות החושן" — חיבור עיון חריף על חלק „חושן משפט" של השולחן ערוך, משיאי הפלפול הלמדני. סדר הלימוד הראוי עולה מן היסוד: מקרא, אחר כך גמרא, ורק בסוף ספרי החריפות. „שבחו" של הנצי"ב, ראש ישיבת וולוז'ין, משרטט פירמידה הפוכה: תלמידיו מכירים את התנ"ך רק מן הפסוקים המצוטטים בגמרא, ואת הגמרא רק מן הסוגיות הנידונות ב„קצות" — את המקורות עצמם לא למדו מעולם. הנצי"ב, שדגל בלימוד המקרא והפשט, עוטף כאן ביקורת פדגוגית אמיתית בנייר של מחמאה.