אין דור שאין בו ליצנין

מגיד מפורסם בא לעיר, ובערב, קודם שהלך לבית־ המדרש לדרוש, נכנס אצל עשיר מעשירי העיר ובקש, שילוה לו עשרה שקלים. תחלה הסס העשיר, ולסוף הלוה לו, למחר, עם השכמת הבוקר, חזר ובא המגיד ופרע את המלוה. וכך כל יום ויום: בערב, קודם דרשה, היה בא ולֹוֶה, ולמחר, עם השכמת־הבוקר, היה בא ופורע. פעם אחת אמר לו העשיר:

ממה נפשך, רבי מגיד: אם יש לך צורך בַּמִּלְוָה, למה אתה פורעה כל־בוקר, ואם אין לך צורך בה, למה אתה נוטלה כל־ערב?

החזיר לו המגיד:

– באמת, אין לי צורך במלוה, אבל אין אתה יודע, כמה פתחון־פה נִתַּן לאדם, כשיש לו במזומנים עשרה שקלים בכיסו.