אין דור שאין בו ליצנין

„יום גנוסיה" — יום חגו של המלך, הולדתו או הכתרתו (המונח ממסכת עבודה זרה, על חגי מלכות נוכרים); „מענינא דיומא" — ארמית: מעניין היום. „ז'ונדר" — הגייה עממית של ז'נדרם, שוטר. המגיד מסיים בברכת נאמנות חגיגית לכתר — אלא שכל פרט בה מתהפך: צאצאי בית-המלוכה נעשים „השרצים שלהם"; הז'נדרם זוכה ל„הגדול הגיבור והנורא" — כינויי האל מפתיחת תפילת העמידה — ואף ל„ישב על כסאו בחסד וברחמים", נוסח המזכיר את „אל מלך יושב על כסא רחמים" מן הסליחות: ברכת-אלוהים לשוטר-כפר שאין לו שום כיסא; והחתימה „ובא לציון גואל", סיום הדרשה המסורתי, מאחלת בלי משים את קץ המלכות כולה — שהרי ביאת הגואל פירושה שהצאר יורד מכיסאו. אפשר לקרוא זאת כבורות של דרשן שאינו יודע אלא לשון בית-המדרש, ואפשר כתמימות מעושה — כך או כך, החנופה הכפויה יוצאת מפיו כשרשרת עלבונות, והקהל היהודי שומע היטב.