עם אשמורת הבוקר הקיץ מוזג משנתו והתחיל דן לפני אשתו: תם אני ולא אדע, עניותנו מהיכן? כלום יין טהור אני נותן לעשו ואיני מוזג לו מחצה יין ומחצה מים? או שמא איני רושם לו בחשבונו שני לוגים במקום לוג אחד?
חכם! – נענתה האשה. – אותו לוג נוסף הלא כולו יין טהור.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מוזג" — בעל בית-מרזח; „עשו" — כינוי מסורתי לגוי, כאן הלקוח הנוכרי; „לוג" — מידת נפח תלמודית, כשליש הליטר; „אשמורת הבוקר" — שעת טרם-שחר. המוזג, שפותח בלשון איוב „תם אני ולא אדע", מונה בקול תלונה של צדיק נעשק את שתי רמאויותיו הקבועות — מהילת היין במים ורישום לוג כפול בחשבון — ותמה איך „ישרות" כזאת לא העשירה אותו. ואשתו, במקום לגעור בו, מצטרפת לחשבון העקום ומלגלגת: אותו לוג נוסף, שקיים רק על הנייר, הוא הסחורה המשובחת ביותר בעסק — „יין טהור" שלם, שלא נמהל במים ולא עלה פרוטה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
