אין דור שאין בו ליצנין

„קימא לן" (ארמית) — כלל מוחזק בידינו; „מלמד ש…" — מטבע־לשון של דרשה. „אין מביאים ראיה מן השוטים" הוא מאמר מן הגמרא (שבת קד ע"ב — הערה ^*). יוסי מיישב את הסתירה בלולאה מושלמת: את הכלל „כל החזנים שוטים" אי־אפשר להפריך באמצעות פיקחותו־שלו, שהרי הוא עצמו חזן — כלומר שוטה — ומן השוטים אין מביאים ראיה. הוא מציל את הכלל במחיר הכללת עצמו בו, וככל שהתשובה שנונה יותר, ה„הודאה" מתוקה יותר.