הגראף, אדוניה של העיירה, פגש “ליהודי שלו”, כשהוא פוסע פסיעות דקות, עקב בצד אגודל, וכובעו שמוט לו עד לערפו, כדרך בני-אדם, שרבות מחשבות בלבם. עיכבו הגראף ואמר לו:
על מה אתה חושב בשעה זו?
לקנות את העיירה מאתך אני חושב, – השיב היהודי.
ליגלג עליו הגראף:
שמא דעתך נטרפה עליך? העיירה שוויה לפחות חצי-מיליון, ואתה – כל הונך חמש מאות זהובים.
החזיר לו היהודי:
אדוני גראף, וכי בשביל שאיני יכול לקנות איני יכול גם לחשוב?
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„גראף" — רוזן; עיירות רבות במזרח אירופה היו רכושו הפרטי של אציל כזה, ו„היהודי שלו" הוא סוכנו בענייני ממון — חוכר, גובה, מנהל עסקיו. „זהובים" — מטבעות הזהב שבמחזור (הזלוטי הפולני), וחמש מאות מהם הון פעוט מול חצי מיליון. מול הלעג של הגראף היהודי מפריד בשלווה בין שתי רשויות: לקנות אולי אינו יכול, אבל לחשוב אינו עולה פרוטה — ועל המחשבה אין לגראף בעלות.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
